פענח רזא, כי תבוא י״ז

1 והי' כאשר שש וגו' כן ישיש וגו', ישיש לא נאמר שהוא ית' אינו שש בפורענותם אבל אחרים משיש, ובדברים האלה יש רמז לקץ גלותינו והוא מכוון עם הכתוב בדניאל, ומעת הוסר התמיד לתת שקוץ שומם אלף ומאתים ותשעים דזהו שכתוב כאן כאשר שש ה' עליכם להטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש וגו' כלומר שתגלו כמנין השנים שהטיב אתכם דהיינו להרבות אתכם זה זמן היותכם במצרים דכתיב בי' ויפרו וירבו וגו' שהוא ת' שנה, ולהטיב אתכם זה זמן המדבר וא"י עד שחרב בית ראשון שהיתה שכינתו בקרבכם שהוא תת"צ שנה, מיציאת מצרים עד בנין הבית ת"ף כדכתיב ויהי בארבע מאות ושמונים וגו' בנה שלמה וגו', ות"י שנה שעמד הבית הרי בין הכל עם ת' של מצרים אלף ר"צ שנים כמספר הנזכר בפסוק שבדניאל הנזכר, וכן הוא מכוון עם הפ' למועד מועדים וחצי שפי' כך שבזה הפסוק יחשוב מצרים ת"ל שנה כפסוק ומושב ב"י וגו' ארבע מאות ושלשים וגו'. וע"ז קאמר מועד מועדים וגו', מועד כלומר מועד צאתך ממצרים, זמן אותו הגלות תקח מועדים, כלומר כפול דהיינו תת"ס שנה, כלומר שממועדים ר"ל מב"פ כזה תעשה מועד וחשבון זמן אחר, ואח"כ וחצי, כלומר ועוד חצי הכפל הזה שהוא ת"ל שיהי' בין הכל אלף ר"צ, וה"ה דהמ"ל ג"פ ת"ל אלא שבא לסתום הדברים, וכן פי' של עידן ועידנין ופלג עידן, וכן כונת הושע בפסוק וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים, וענתה לשון מעון, שתדור ותגור בגלות האחרון כימי גלות נעוריה, כלומר בגלות ראשון שהוא של מצרים דהיינו ת' שנה, וכיום עלותה מארץ מצרים, כלומר כזמן שמיציאה עד החורבן בית ראשון שכולו זמן עלייה עד שבאה לגלות שני דהיינו בין הכל אלף ר"צ כנז', הרי שהקץ רמוז בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, והקץ האחר שבדניאל דכתיב אשרי המחכה וגו' נרמז בוילך כאשר נבאר שם בעז"ה. הנה ההפרש שביניהם הוא מ"ה שנים, כי לסוף אלף ומאתים ותשעים יבא הגואל ב"ב ואחר מ"ה לביאתו יהי' נכבש כל העולם תחת י"ד ע"ם ה' אל"ה ותשקוט כל הארץ, ולכך נאמר שם אשרי וגו', אבל לא נודע מהיכן מתחיל המספר לשנדע מתי יכלה, כאשר קרה בשל מצרים שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים ד' מאות שנה ואז הי' הוא בן ע' שנה דהיינו ל' שנה קודם לידת יצחק, והנה יש שמנאום מאותה שעה וטעו בה בל' שנים יצאו בני אפרים ונהרגו ויש מי שמנאו מירידתם למצרים, ויש מהתחלת השיעבוד, וכולם טעו ולא נודע האמת עד שיצאו שאז ידעו למפרע שמלידת יצחק התחיל החשבון וכן בגלות בבל שכתוב לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד וגו', חשב בלשצר וטעה, אחשוורוש וטעה, דניאל וטעה, כדאיתא במגילה ככה בגלותינו הארוך הזה שמא החשבון מתחיל משעת ביטול התמיד בימי הורקנוס ואריסתובלוס שהעלו להם חזיר כדאיתא בסוטה והיינו מעת הוסר התמיד או שמא משמלך הורדוס, שלא הי' ראוי למלוך על ישראל, או שמא לאיזה דבר מאוחר משעה שגלו, ולעת קץ כשיבא משיח במהרה בימינו יוודע מהיכן התחיל כאשר אירע במצרים, והוא שכתוב בדניאל עד עת קץ יתבררו ויתלבנו, פי' שהדברים יתלבנו ויוודעו למפרע, ג"ן: